מעטים הרחפניסטים שיודעים זאת, אך ישנו קשר מעניין בין המזל"ט הצבאי הותיק לבין הרחפנים החשמליים שהפכו לטרנד חם. "הקשר הישראלי", אתם וודאי חושבים, ובכן, לא ממש. פרק בהיסטוריה שכל רחפניסט חייב להכיר

בשנת 1969, כשהמתיחות בין ישראל למצרים הייתה בשיאה, החלו הרוסים לספק למצרים מערכות מתקדמות נגד מטוסים. מערכות אלו היוו איום חדש על מטוסי הקרב של חיל האוויר הישראלי, אשר ביצעו עד אז באופן חופשי גיחות צילום מעבר לתעלת סואץ.

הפתרון לבעיה החדשה הגיע באופן מפתיע מחבורה של טיסנאים, הגיקים של אותם ימים, אשר מצאו פתרון מקורי שבאמת עבד. הרעיון היה כזה: על טיסן ממונע עם שלט הם ירכיבו מצלמה שתותקן כך שתצלם את הקרקע. אל מתג הצמצם יחברו זרוע הפעלה שתופעל מהשלט, וכאשר הטיסן יטוס בדיוק מעל המטרה - המטיס ישלח פקודת הפעלה דרך השלט, והמצלמה שעל הטיסן תפופעל ותצלם תמונה שתישמר על גבי פילם (כן, היה פעם דבר כזה). תמונות הפילם יילקחו לפיתוח ולהגדלה לאחר שישוב הטיסן לנחיתה מבלי לסכן חיי אדם.

ואכן, לאחר מספר ניסויים מוצלחים במרכז הארץ יצאו הטיסנאים לבדוק את המערכת במשימה אמיתית. הטיסן נשלח אל מעבר למימי התעלה –עבר מעל סוללות הטילים המצריות וצילם תמונות רבות; לאחר מכן שב הטיסן בשלום לבסיסו והתמונות מהמצלמה פותחו,. כאשר ראו כולם את התוצרים האיכותיים היה כבר ברור לכולם - המזל"ט (מטוס זעיר ללא טייס) נולד, ושיהיה במזל"ט!

ממזל"ט לכטב"מ

בשנת 1978, פחות מעשר שנים לאחר הטיסות הראשונות בסיני, קמה בחיל המודיעין יחידת המזל"טים הראשונה בצה"ל . היחידה הפעילה מזל"ט חדיש ביותר – 'סורק' שמו, שפותח על ידי חברת תדיראן אשר ידע לבצע משימות במרחק של עשרות ק"מ, לטוס באופן אוטומטי, לשאת מצלמת וידאו מיוצבת ולספק בזמן אמת סרטים לקרון השליטה והבקרה. המערכת המתקדמת הזו הייתה סודית ביותר, ורק שותפי סוד ידעו על קיומה ויכולותיה. לאף צבא בעולם לא היה אמצעי איסוף דומה.

כעבור מספר שנים, כאשר באמתחת הסורק היו כבר לא מעט שעות טיסה והצלחות המבצעיות, השמועה החלה להתפשט ובצה"ל החל ביקוש לתוצרי המזל"טים; ככל שגבר השימוש בהם השתכללו גם יכולותיהם – טווחי הטיסה גדלו, המצלמות הפכו חזקות ואיכותיות יותר וסיפקו גם צילומי צבע וצילומים בלילה (אינפרה אדום). יכולת חדשה הובילה לביצוע טוב יותר של המשימות, וכל משימה מוצלחת הולידה צורך חדש - במעגל מתמיד של שיפור והתפתחות. גם צבאות זרים הוכנסו בסוד העניין, והמטוסים הזעירים מישראל הפכו ללהיט עולמי. הרבה מים זרמו מאז בירקון והמזל"ט שהלך וגדל, הפך ברוות הימים לכטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש), כאשר השוק לשימושים צבאיים בכלי טיס בלתי מאויישים מגלגל כיום מעל חמישה מיליארד דולר בשנה.

שני חסמים עקריים בדרך לשחרורו של הכטב"מ מצה"ל

ההתפתחות של הכטב"מ הצבאי אל תחום השימושים האזרחיים היתה לכאורה צפוייה ומתבקשת, ואכן התעשיות הבטחוניות הישראליות, שעדיין מובילות בשוק הכטב"מ הצבאי בעולם, השקיעו זמן רב ומאמצים ניכרים על מנת לחדור לתוך שווקים אדירים אלו, אולם בפני יצרני הכטב"מ עמדו שני חסמים עקריים שלא אפשרו התפתחות זו.

חסם ראשון – החקיקה בתחילת העשור הנוכחי, מעל שלושים שנה מאז החל השימוש הצבאי בכטב"מ, לא הבשילה חקיקה מסודרת שאפשרה את הפעלתם של כלי טייס בלתי מאויישים במרחב האזרחי, למרות שלרבים היה כבר ברור בכלי טיס בלתי מאויישים הינם העתיד של התעופה האזרחית, שנים רבות בוזבזו על תהליכים בירוקרטיים ודיונים למכביר בהם ניסו רבים וטובים ברחבי העולם, לנסח את הקונספט לשילוב מערכות אלו במרחב האזרחי; המחוקקים ומתקני התקנות ביקשו למצוא נוסחה שלא לסכן את ביטחונם של אזרחים תמימים, בשמיים (במטוסים מאויישים) ועל הקרקע. בכל אופן, פיתוח של מערכות אלו כל עוד לא היתה תשתית רגולטורית להפעלתם היתה עבור יצרני מערכות הכטב"מ, לא כדאית בעליל.

חסם שני – המחיר כל זמן שמערכות הכטב"מ התבססו על טכנולוגיה ייחודית וסודית אשר הייתה נחלתן של מדינות ספורות (בהובלת ישראל, החלוצה והמשתמשת הגדולה ביותר בהן אז) היו מערכות אלו, והרכיבים שהותקנו עליהן, תענוג מאוד, אבל מאוד יקר. כמה יקר? ובכן, מיני כטב"מ במשקל של 5 ק"ג שטס שעה וחצי ומגיע לטווח של חמישה עשר ק"מ עולה בערך כמו שתי מכוניות פרארי. מחירן של מערכות גדולות יותר הגיע לעשרות ואף מאות מליוני דולרים, לא משהו שזוג שמתחתן יכול להרשות לעצמו. במחירים כאלה, לא היה ניתן להצדיק כלכלית שימוש אזרחי בכטב"מ, מה גם שלצילום מגובה היו אלטרנטיבות מתחום המטוסים והמסוקים המאויישים. בשורה התחתונה שימוש אזרחי במערכות הכטב"מ המיוצרות לצרכים צבאיים היה מייקר מאוד כל פרויקט, כמעט ללא מתן ערך מוסף אמיתי. אם כך, שימוש אזרחי בכטב"מ נראה רק עד לפני שנים בודדות כחלום רחוק. עוד חזון למועד אמרו לעצמם היצרנים, בינתיים לא.

לא אם שואלים את הגיקים

אז בזמן במומחי הכטב"מ בעולם חשבו, אם ומתי ואיך, מחוץ לגדרות הגבוהות של המפעלים הבטחוניים, וממש מתחת לאפם, התחוללה מהפכה. מי שהיה בתוך העניין היה עד לתהליך אינטנסיבי ורחב, ומי שלא, לא העלה על דעתו איזה שינוי עומד להתחולל. ושוב, לשינוי הזה היו אחראים, מי אם לא? נכון! הגיקים! אותם חובבי טיסנים ש- 45 שנה קודם המציאו את המזל"ט הצבאי חזרו בגלגול אקסטרימי במיוחד, כיאה למאה ה-21 והמציאו את המזל"ט שוב, אבל הפעם בלבוש אזרחי.

כדרכם של גיקים, ובמיוחד הטיסנאים שבהם, הם עשו זאת ביסודיות: הם ישבו בבית, פירקו והלחימו, חתכו ובדקו, הטיסו וריסקו – אלא שהפעם, להבדיל משנות השבעים, הם לא עשו זאת בסודי סודות, בסדנאות צבאיות עלומות ובמימון ממשלתי, אלא לאור יום, תוך כדי שיתוף פעולה גלובלי, על חשבון דמי הכיס שלהם – כאשר הם רוכבים על רשת גלובלית במהירות האור, משתפים ידע וניסיון בחינם, שואלים שאלות בפורומים מקצועיים, רוכשים רכיבים חדשניים וזולים בחנויות אינטרנטיות בהונג-קונג ומפתחים תוכנה בקוד פתוח.

לחידושים לא היה סוף; חיישנים קטנטנים, מנועים חשמליים זעירים, טייסים אוטומטיים בגודל של קופסת סיגריות, אמצעי תקשורת דיגיטלית זולים, רכיבים שבתעשיות הביטחוניות עלו עשרות ומאות אלפי דולרים –הפכו בעולם הגיקים האינטרנטי לנחלתם של רבים.

הזמינות, הכמעט בלתי נתפסת הזו של ידע וטכנולוגיה, הובילה מהר מאוד לפיתוחם של מזל"טים קטנים ומשוכללים ביותר, בעיקר מסוג הרחפנים (הקרויים במקומותינו גם "רב להב"), אשר עלות הייצור והפיתוח שלהם הינה אחוז בודד מעלותו של כטב"מ צבאי, והינם נוחים ופשוטים יותר לשימוש. מחסום המחיר נפרץ ובענק, וכשאלו החלו נמכרים באלפים ועשרות אלפים (עד היום נמכרו כבר למעלה מחמישה מליון רחפנים בעולם), סוף סוף נוצרה לפתרונות המבוססים על מטוסים המאויישים בשוק האזרחי אלטרנטיבה; כתוצאה מההתפתחות בתחום הרחפנים קרה דבר נוסף, נוצר ביקוש לתוצרי הרחפנים, והביקוש הוביל לשימוש נוסף והשימוש יצר מציאות חדשה בשטח, מציאות שסוף סוף אפשר לחוקק בעבורה חוקים חדשים ולתקן תקנות, ומי אם לא אנחנו הישראלים, נוביל את עולם התעופה החדש הזה ואת האופן בו הוא מתנהל. זה קורה ממש בימים אלו.

בימים אלו מתארגן כנס הרחפנים הראשון הישראל, בכנס יחברו למפגש משותף כל העושים בתחום בישראל כיום, חברות צילום אווירי, סטארטאפים, אנשי רשות התעופה האזרחית, יבואנים וסוחרים וכמובן החובבים הרבים שנמשכים אל התחום המלהיב של הצילום האווירי באמצעות הרחפנים, באלפיהם. אז להתראות שם.